הסחת דעת, חוסר מנוחה, קושי להירדם ודחיית משימות: כל אלה יכולים לבוא מ-ADHD (הפרעת קשב וריכוז), מחרדה, או משניהם יחד. המדריך הזה מסביר איפה השניים דומים ואיפה הם שונים, למה הם מופיעים יחד לעיתים קרובות, ואיך להתכונן לשיחה טובה עם איש מקצוע. הוא לא מאבחן אתכם.
חשוב לדעת: העמוד הזה נועד למידע בלבד. הוא לא יכול לאבחן אתכם ואינו מחליף רופא. אל תתחילו, תפסיקו או תשנו שום תרופה בלי הרופא המטפל, ואל תשתמשו בתרופה של מישהו אחר. אם אתם במצוקה קשה או חושבים על פגיעה בעצמכם, התקשרו מיד למד"א 101 או גשו לחדר המיון הקרוב. לשיחת תמיכה אנונימית אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201.
כי חלק מהתסמינים מופיעים בשניהם. קושי להתרכז וחוסר מנוחה, למשל, מופיעים גם בתיאורים של ADHD וגם בתסמינים של הפרעת חרדה כללית כפי ש-NHS ו-NIMH מתארים אותם. גם שינה נוגעת לשניהם: בעיות שינה הן תסמין של חרדה כללית, ולפי משרד הבריאות הרגלי שינה יכולים להשפיע על חומרת תסמיני ADHD. מבחוץ האדם נראה "מפוזר" או "לחוץ", אבל הסיבה שמאחורי התסמין יכולה להיות שונה לגמרי.
לכן NHS מציין שבהערכת ADHD הרופא עשוי לבדוק גם מצבים עם תסמינים דומים, ובהם חרדה. גם האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (APA) מסביר שחרדה והפרעות במצב הרוח יכולות להיראות כמו ADHD או להופיע יחד איתו, ולכן צריך הערכה מלאה והיסטוריה מפורטת, ולא רק רשימת תסמינים.
כן, ולעיתים קרובות. לפי המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש (NIMH), ADHD מופיע הרבה פעמים יחד עם מצבים אחרים, ובהם חרדה ודיכאון, וההצטלבות הזו עלולה להקשות על האבחון והטיפול בכל אחד מהם. NHS מוסיף שמבוגרים עם ADHD נוטים יותר לחוות חרדה ודיכאון, ושאלה עלולים להחמיר את תסמיני ה-ADHD.
גם משרד הבריאות כותב, בעמוד שלו על אבחון ADHD במבוגרים, שאצל מבוגרים עם ADHD שלא טופל ייתכנו שיעורים גבוהים יותר של דיכאון, חרדה והתמכרויות, ולכן ההערכה צריכה לשלול גם הפרעות אחרות. וחרדה עצמה נפוצה מאוד: לפי NIMH, בערך שליש מבני הנוער והמבוגרים בארה"ב יחוו הפרעת חרדה בשלב כלשהו בחייהם. כך שהשאלה המדויקת היא לא תמיד "ADHD או חרדה?", אלא "אחד מהם, או שניהם?".
NHS מחלק את תסמיני ה-ADHD אצל מבוגרים לשתי קבוצות, ולרוב המבוגרים יש משהו משתיהן:
מה שמאפיין ADHD הוא הדפוס לאורך זמן: לפי האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, חלק מהתסמינים צריכים להופיע לפני גיל 12 ולגרום לקשיים ביותר מסביבה אחת, כמו בית, לימודים, עבודה וזוגיות. משרד הבריאות מנסח זאת דומה: תסמינים מגיל צעיר שפוגעים בתפקוד בשני תחומי חיים לפחות.
הלב של הפרעת חרדה כללית הוא דאגה שקשה לעצור ושמשבשת את החיים. לפי NIMH, האבחנה ניתנת כשקשה לשלוט בדאגה ברוב הימים במשך 6 חודשים לפחות, יחד עם לפחות שלושה מהתסמינים האלה: חוסר מנוחה או תחושה של "על הקצה", עייפות, קושי להתרכז, עצבנות, מתח בשרירים ובעיות שינה.
NHS מזכיר גם תסמינים גופניים, כמו סחרחורת, דפיקות לב, בעיות בבטן וקשיי שינה. יש גם סוגים אחרים של חרדה, כמו הפרעת פאניקה וחרדה חברתית, ולכל אחד מהם תמונה משלו.
הטבלה הבאה היא פישוט שנועד לעזור להבין, לא כלי אבחון. במציאות התסמינים מעורבבים יותר, ושתי העמודות יכולות להתאים לאותו אדם:
| היבט | ADHD | חרדה כללית |
|---|---|---|
| הלב של העניין | קושי בוויסות הקשב, הפעילות והאימפולסיביות | דאגה מוגזמת שקשה לשלוט בה |
| הדפוס לאורך זמן | חלק מהתסמינים לפני גיל 12, עם קשיים ביותר מסביבה אחת | קושי לשלוט בדאגה ברוב הימים, 6 חודשים לפחות |
| קושי להתרכז | הסחת דעת ושכחה כחלק מדפוס שנמשך מאז הילדות | קושי להתרכז שמלווה דאגה מתמשכת |
| חוסר מנוחה | אנרגיה בלתי פוסקת או קושי לשבת בשקט | חוסר מנוחה ותחושה של "על הקצה" |
| חיי היומיום | קושי לעקוב אחרי הוראות, לסיים משימות ולנהל זמן | הדאגה עצמה משבשת את סדר היום |
| שינה | הרגלי שינה יכולים להשפיע על חומרת התסמינים | בעיות שינה הן אחד התסמינים |
| סימנים גופניים | לא מופיעים בתיאור התסמינים של NHS | יכולים לכלול מתח שרירים, דפיקות לב, סחרחורת ובעיות בבטן |
השאלות האלה לא מאבחנות, אבל הן מסדרות את המחשבות ועוזרות לאיש המקצוע לראות את התמונה המלאה:
כי תוכנית הטיפול שונה. לפי NIMH, חרדה כללית מטופלת לרוב בפסיכותרפיה, ובעיקר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ולפעמים הרופא גם רושם תרופות. ב-ADHD, לפי NIMH, הטיפולים המקובלים כוללים תרופות והתערבויות פסיכו-סוציאליות כמו CBT. על התרופות אפשר לקרוא במדריך לריטלין וקונצרטה.
כששני המצבים מופיעים יחד, איש המקצוע מחליט במה להתחיל ואיך לעקוב אחרי שניהם. בין תופעות הלוואי של חלק מהתרופות ל-ADHD, למשל מתילפנידט לפי MedlinePlus, יש עצבנות, חוסר מנוחה וקשיי שינה. לכן ספרו לרופא על כל חרדה שאתם מרגישים לפני הטיפול או במהלכו, ואל תתחילו, תפסיקו או תשנו תרופה בעצמכם.
ובחיי היומיום: NHS מציין שפעילות גופנית סדירה יכולה לעזור להפחית חרדה ודיכאון, ו-NIMH מציין שהרגלים כמו שינה מספקת והפחתת קפאין יכולים לתמוך בטיפול, אבל לא להחליף אותו. אולי יעזור לכם גם המדריך ל-ADHD ושינה.
כן. לפי NIMH ו-NHS, ADHD מופיע לעיתים קרובות יחד עם חרדה, ומבוגרים עם ADHD נוטים יותר לחוות חרדה ודיכאון. לכן התשובה יכולה להיות "גם וגם", ואת זה קובע איש המקצוע.
אי אפשר להכריע לבד, אבל כמה שאלות עוזרות: האם הקושי קיים מאז הילדות ובכמה תחומי חיים, גם בימים רגועים? או שהוא מופיע בעיקר כשאתם דואגים? ב-ADHD חלק מהתסמינים מופיעים לפני גיל 12, ובחרדה כללית הלב של העניין הוא דאגה שקשה לשלוט בה.
זה יכול לקרות. לפי NHS, חרדה ודיכאון עלולים להחמיר תסמיני ADHD, ופעילות גופנית סדירה יכולה לעזור להפחית אותם. הקשר בין השניים שונה מאדם לאדם, ואיש המקצוע הוא שמעריך אותו.
בין תופעות הלוואי של מתילפנידט ש-MedlinePlus מזכיר יש עצבנות, חוסר מנוחה וקשיי שינה. אם אתם מרגישים משהו כזה, ספרו לרופא, ואל תפסיקו או תשנו את התרופה בעצמכם.
אפשר להתחיל ברופא המשפחה או במחלקת בריאות הנפש של קופת החולים, שאחראית על שירותי בריאות הנפש מאז הרפורמה של יולי 2015. לשיחת תמיכה אנונימית יש את ער"ן בטלפון 1201. במצב חירום או במחשבות על פגיעה עצמית התקשרו למד"א 101 או גשו לחדר המיון הקרוב.
בין אם מה שאתם חווים הוא ADHD, חרדה או שניהם, זו לא חולשה ולא עצלות. שני המצבים מוכרים, יש להם דרכי תמיכה וטיפול, והצעד הראשון הוא שיחה כנה עם איש מקצוע.
מאמר זה נועד לחינוך כללי ואינו ייעוץ רפואי. הוא אינו יכול לאבחן או לטפל באיש, ואינו מחליף התייעצות עם רופא או רוקח. תמיד התייעצו עם איש מקצוע מוסמך לגבי בריאותכם.